<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — השער הרביעי</h1>
<h2>דף לו:</h2>
השער הרביעי. אתה מוצא בן דעת וישתלמו בו דרכי קנין שפירשנו ואעפ"כ פעמים שהוא מוכר ואין ממכרו ממכר כשאר כל מכירות אבל יתקיים להם הממכר לזמן כמו שנפרש. הדרך הראשון הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו כדגרסינן [ב"ב קל"ו ע"א] הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובים לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב ודבר זה הוא אם בא לטול רשות ולומר מהו שאמכור אמרינן ליה אל תמכור אבל אם מכר בלא רשות אעפ"כ לזמן ידוע הוי מכר וכדגרסינן [שם] מכר האב מכורים עד שימות אתחזי לן מהכא הא אם מת האב הבן מוציא מיד הלקוחות. הדרך השני כגון שמכר הבן בנכסים שכתב לו אביו לאחר מיתתו שלא קנה אותן הלוקח אלא לאחר מיתת האב וכל שימות האב צריך הלוקח להחזיק באותן נכסים מיד ויתקיים ממכרו בין שיהיה הבן קיים בשעת מיתת אביו בין שמת הבן בחיי האב לאחר שמכר נכסים הללו כדגרסינן [שם] מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח ור"ל אמר קנה לוקח רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח קנין פירות כקנין הגוף דמי וריש לקיש אמר קנה לוקח קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי [יבמות ל"ו ע"ב] והלכה כר"ל, אתחזי לן מהכא מי שיש לו קנין הגוף ויש לאחר קנין פירות קנין הגוף הוא העקר. הדרך השלישי בן שיש לו אחות והניח להם אביהם נכסים מעוטים שאין שם אלא כשיעור שתחיה הבת עד שתבגר הבת תזון מהם והבן ישאל על הפתחים כדגרסינן [ב"ב קל"ט ע"ב] בזמן שהנכסים מעוטים הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים ואם בא הבן ליטול רשות ולומר מהו שאמכור בנכסים מעוטים אמרינן ליה אל תמכור ואם מכר ממכרו ממכר כדגרסינן [שם ק"מ ע"א] א"ר אסי אמר ר' יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מעוטים מה שמכרו מכרו. הדרך הרביעי מי שנתן נכסים לאחר במתנה ואמר לו אחריך לפלוני ובא הראשון לימלך ולומר מהו שאמכור יש עלינו לומר לו אל תמכור כדגרסינן [שם קל"ז ע"א] נכסי לך ואחריך לפלוני בא הראשון ומוכר ואוכל דברי רבי רשב"ג אומר אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד ואמרינן עלה אמר רבין אמר רבי יוחנן ואמרי לה אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן הלכה כרשב"ג. אבל אם עבר ומכר ממכרו ממכר כדגרסינן [שם] נכסי לך ואחריך לפלוני וירד הראשון ומכר ואכל השני מוציא מיד הלקוחות דברי רבי רשב"ג אומר אין לשני אלא מה ששייר ראשון וכבר פירשנו הלכה כרשב"ג. ומקשינן קשיא דר' אדר' לא קשיא הא לגופא הא לפירא דרשב"ג ארשב"ג לא קשיא הא לכתחלה הא דיעבד ואמרינן נמי כי האי גונא [שם קכ"ה ע"ב] אמר רבא מסתבר טעמייהו דבני מערבא דאי קדמה סבתא וזבינה זביניה זבינא ואמרינן נמי עלה [סוטה כ"א ע"ב, ב"ב קל"ז ע"א] איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסים מועטים כדרשב"ג. הדרך החמישי מי שאמר לאשה נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה האשה ונשאת לאדם אחר הוי לה ההיא איתתא כאלו מכרה אותן נכסים לבעלה דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי ואין לו לאותו אחריך במקום בעל כלום כדגרסינן [כתובות צ"ה ע"ב] אמר אביי נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה ונשאת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום ואלו באת לימלך ולומר מהו שאנשא יש עלינו לומר אל תנשאי אלא אם נשאת מאליה כדגרסינן [שם] ומי אמר אביי הכי והאמר אביי איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסי[ם כרשב"ג] מי קאמר תינשא דינא אתא לאשמעינן ונשאת קאמר. הדרך הששי האשה שהיא תחת בעלה ואמר לה אחר נכסי לך ואחריך לפלוני התם לא אמרי קנה הבעל דכיון שנשואיה קדמו למתנה זו אין לבעל במקום אחריך כלום ואם מתה קונה אותו אחריך כדגרסינן [שם ע"א] התם דאמר לה כשהיא פנויה הכא דאמר לה כשהיא נשואה והכי קאמר אחריך ליקני בעל לא ליקני. הדרך השביעי אשה שהיא תחת בעלה ואמר לה אחר נכסי לך ואחריך לפלוני והלכה היא ומכרה אותן נכסים לאחר ואותו אחר אינו לא בעל ולא אחריך ומתה הבעל יכול להוציא מיד הלקוחות ואותו אחריך מיד הבעל ואין אותו אחריך יכול להוציא מיד הלקוחות כלום כדגרסינן [שם] אמר אביי נכסי לך ואחריך לפלוני ומכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואחריך מיד הבעל ולוקח מיד אחריך ומוקמינן להו לנכסים בידא דלוקח ומאי שנא מהא דתנן חוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם התם אית להו פסידא לכלהו הכא לוקח הוא דאית ליה פסידא. הדרך השמיני אשה שהביאה לבעלה מטלטלין וכתבן בכתובתה וכן הוא שיכנס לה שום משלו וכתבן בכתובתה ובא לימלך ולומר מהו למכור באלו המטלטלין עלינו לומר לו אל תמכור כדגרסינן [יבמות ס"ו ע"א] המכנסת שום לבעלה ורצה הבעל למכור אל ימכור ואמרינן נמי ולא עוד אלא אפילו הכניס לה שום משלו ורוצה הבעל למכור לא ימכור אבל אם עמד ומכר מעצמו ממכרו קיימת כדגרסינן [כתובות פ"א ע"א] לא נתנה כתובתא לגבות מחיים וה"מ במטלטלין התם הוא דאמרינן ממכרו ממכר והכי נמי אמרינן [יבמות ס"ו ע"א] המכנסת שום לבעלה והיא אומרת כלים אני נוטלת וכו' אבל במקרקעי לא כדבעינן למימר קמן. הדרך התשיעי מי שמכר בית קברו ובית מעמדו ובית הספדו אעפ"י שממכרו קיים לכשימות המוכר יקבר באותו הקבר כדגרסינן [ב"ב ק' ע"ב] המוכר קברו דרך קברו ובית מעמדו ובית הספדו באין בני משפחה וקוברין אותו משום פגם משפחה. דרך עשירי מי שיש לו עבד אינו רשאי למוכרו לעכו"ם וכמו כן נמי אינו רשאי להוציאו מן הארץ לחוצה לארץ מפני שבכל יום ויום מפקיעו מן המצות ואעפ"כ אם עמד ומכרו ממכרו ממכר ואין עליו אלא קנס לפי שמכרו כדגרסינן [גיטין מ"ד ע"א] אריב"ל המוכר עבדו לעכו"ם קונסים אותו עד עשרה בדמיו ואמרינן דכל יומא ויומא מפקע ליה ממצות [שם ע"ב] אמר רב ענן שמיעת מיניה דמר שמואל תרתי חדא המוכר שדהו (בשעת) [בשנת] היובל ואידך המוכר עבדו לעכו"ם או לחוצה לארץ יוצא לחירות. חדא הדרי זביני וחדא לא הדרי זביני ולא ידענא הי מנייהו, אמר רב יוסף נחזי אנן מדתניא בברייתא המוכר עבדו בחוצה לארץ יצא לחירות וצריך גט שחרור ש"מ קנייה רבו שני ולא הדרי זביני. דרך אחד עשר ישראל שיש לו בהמה גסה אינו רשאי למוכרה לעכו"ם ואם מכר ממכרו ממכר ואין עליו אלא קנס כדגרסינן [בכורות ג' ע"א] אר"ל המוכר בהמה גסה לעכו"ם קונסין אותו עד מאה בדמיה. כל אלו הדרכים שפירשנו אינן רשאים למכור ואם מכרו ממכרן ממכר.
והיכא שיש לשנים קרקע בשותפות והלך האחד ומכר חלקו לאדם אחר אין על השותף לערער על שותפו ולומר לו למה לא מְכַרְת0ה לי שהייתי שותפך ואעפ"י שיש לו דין מצרנות אין לו ערעורו אלא על הלוקח [אבל] על השותף שמכרו לא כדגרסינן [ב"מ ק"ח ע"ב] ועשית הישר והטוב ללוקח אזהריה רחמנא אבל המוכר יש עליו שימכור למי שירצה ובלבד שימכור לישראל, והיכא שמכר קרקע שהוא בשותפות לעכו"ם או שהוא בצד ישראל ומכרו לעכו"ם הרי זה ראוי לשמתו עד שיקבל עליו כל אונס שיבא לו מחמת העכו"ם שמכרו לו כדגרסינן [שם] זבין לעכו"ם לית ביה משום דינא דבר מצרא אבל משמתינן ליה עד דמקבל עליה כל אונס דאתי ליה מחמתי'. ולעולם לא יהא השותף מעוכב מלמכור חלקו ואפילו שלא חלק עדיין עם שותפו בין שיהא שותף בין שיהא ירושה שירשו כגון אחים ועדיין לא חלקו בין במתנה שנתן להם או בכל איזה דרך שאתה מוצא שיש לשנים חלק באותו קרקע ועדיין לא נחלק לא יתעכב א' מהם למכור חלקו קודם חלוקה דילפינן לה מבכור דגרסינן [ב"ב קכ"ו ע"א] רב פפי משמיה דרבא אמר יש לו לבכור קודם חלוקה ורב פפא משמיה דרבא אמר אין לו לבכור קודם חלוקה והא דרב פפי ורב פפא לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר דההוא בכור דאזל זבין נכסיה דידיה ודפשוט אזול יתמי בני פשוט וקא אכלי תמרי מחונהו לקוחו' אמרי להו קרובי לא מסתיא דזבנתינהו לנכסייהו ממחא קא מחיתו להו אתו לקמיה דרבא אמר להו לא עשה כלום. מר סבר לא עשה כלום בפלגא ומר סבר לא עשה כלום בכלהו. שלחו מתם בכור שמכר קודם חלוקה לא עשה כלום אלמא אין לו לבכור קודם חלוקה והלכתא יש לו לבכור קודם חלוקה. וכבר פי' בשער שני (ד)כל היכא שזה קונה גוף הקרקע ממש וזה קונה מקום פירותיו אעפ"י שאותו שקנה קנין גוף הקרקע קנינו יותר חזק מאותו שקנה קנין הפירות כדגרסינן [יבמות ל"ו ע"א] הלכתא כר"ל דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אפילו הכי אם רצה בעל קנין הפירות למכור קנינו לאחר אין בעל קנין הקרקע יכול לעכב עליו וכן אם רצה בעל קנין הקרקע למכור קנין הקרקע לאחר אין בעל קנין הפירות יכול לעכב עליו כדגרסינן [ב"ב קל"ו ע"א] לענין הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו שהאב יש לו קנין פירות והבן יש לו קנין הגוף ואמרינן שאם מכר האב מכורים עד שימות. מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב ואם תשאל ותאמר א"כ למה אין אנו דנים לענין בעל שמכר קרקע של נכסי מלוג לפירות זה הדין דאינו יכול למוכרן אלא באותן שלש דרכים שפי' כבר פי' טעמו של דבר דמשום רווח ביתא הוא דאקני ליה (רחמנא) [רבנן] וכל שאינו לרווח ביתא לא אקני ליה (רחמנא) [רבנן] ואף היכא שמכרה האשה גוף קנינה שיש לה בקרקע אינו דומה לשאר בני אדם של זה גוף הקרקע ולזה פירות ואין למדים ממנו כדג' [ב"ק פ"ח ע"א] אימיה דרב שמואל בר אבא מאקרוקניא אינסיבא ליה לר' אבא אקניתינהו לנכסה למר שמואל בר אבא ברה בתר דשכיבת אזל מר שמואל בר אבא לקמיה דר' ירמיה בר אבא אוקמיה בנכסיה אזל ר' אבא אמרה קמיה דר' הושעיה אזל ר' הושעיה אמרה קמי' דר' יהודה א"ל הכי אמר שמואל האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות אהדרוה לקמיה דר' ירמיה בר אבא אמר להו אנא מתניתא ידענא הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובים לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב [מכר האב מכורים עד שימות מכר הבן אין לו ללוקח עד שימות האב] כי מיית אב מיהא קנה לוקח ואי ס"ד קנין פירות כקנין הגוף דמי אמאי קנה לוקח לא עבד ולא כלום אהדרוה לקמיה דרב יהודה אמר להו זו אינו דומה למשנתינו מ"ט משום תקנת אושא דא"ר יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות. אתחזי לן מהכא שחלוק גדול יש בין קנין האיש בנכסי אשתו לשאר נכסים בעלמא שהן לשני בני אדם. ואתה מוצא נמי ממכר שהוא מתבטל כגון שיש עליו ב"ח דהוו ליה נכסי משועבדים לו ואזל איהו וזבין לאחריני שאותו ממכר ודאי אינו כלום דאזיל ב"ח וטריף, ועקר זה הדרך אתה מוצא בשער (שלשה) [שבעה] ועשרים שהוא בזה הספר.
<h2>דף לח.</h2>
הדרך הג' במה שהמכר מתבטל, היכא שהבעל מוכר מאותן שלש שדות שפי' או משום שאר נכסים הכתובים בכתובתה בלא רשות האשה יש על האשה לבטל ממכרו שמכר ואפי' שהעידה על עצמה לאחר שמכר הבעל ורצת במה שמכר הבעל מ"מ כיון שרצייתה שלה לאחר ממכרו הואי לא הוי כלום אא"כ היה קנינה שלה קודם קנינו שלו כדגרסינן [גיטין נ"ה ע"ב] לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים וכ"כ העמדנוה באותן שלש שדות ובשאר נכסים חוץ מנכסי מלוג ונכסי מלוג נמי אם הרשת את הבעל בתחלה למכרן הרי ממכרן ממכר אחר שהרשת אותו, אבל שומרת יבם כל נכסים שנפלו לה בזמן שהיא שומרת ליבמה ועדיין לא כנסה הדין עמה שיהא ממכרה ממכר ולאו כל כמיניה דיבם לבטל ממכרה ואף אין צריכה לרשות היבם כדגרסינן [יבמות ל"ח ע"א] שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודים ב"ש וב"ה שאם מכרה ונתנה קיים. הדרך הד' שהמכר מתבטל, היכא שהבעל מוכר נכסי מלוג לפירות כגון שאין מוכר גוף הקרקע ממש אבל מוכר אותו לפירותיו שיש לו בהם הרי ממכרו ממכר על א' משלשה דרכים הללו ואם אין שם אחד מג' דרכים הללו אין ממכרו ממכר כדגרסינן [כתובות פ' ע"א] איבעיא להו בעל שמכר קרקע לפירות מהו מי אמרינן מאי דאקני ליה אקני או דלמא כי תקינו רבנן משום רוח ביתא תקינו יהודה בר מרימר משמיה דרבא אמר מה שעשה עשוי ורב פפא משמיה דרבא אמר לא עשה ולא כלום והלכתא בעל שמכר קרקע לפירות לא עשה כלום מ"ט אביי אמר חיישינן שמא תכסיף רבא אמר משום רוח ביתא מאי בינייהו איכא בינייהו ארעא דמקרבא למתא אי נמי דבעל גופיה אריס הוא אי נמי זוזי דקא עביד בהו עסקא נמצא דסבירא ליה לרבא שאין לו לבעל זכייה בפירות של נכסי מלוג אלא כדי שיהי' לו הרוחה בתוך ביתו הלכך אם ימכור בענין שירויח בתוך ביתו ממכרו ממכר, הדרך הא' אם היה אותו קרקע בקרוב לעיר שיכול לבוא תדיר ולהביא פירותיו לתוך ביתו והרויח בתוך ביתו אם מכר את הקרקע לפירות אין ממכרו ממכר אבל אם היה רחוק אותו קרקע שאינו יכול לטרוח ולהביא הפירות בתוך ביתו מרוב שהיה רחוק אם מכרו לפירות התם הוא דהוי ממכרו ממכר. הדרך הב' שמכר את הקרקע הזה והוא בעצמו הוי אריס באותו קרקע שנוטל מן הפירות את מחצית' ומביאם לתוך ביתו ומרויח בתוך ביתו בכי האי גונא אם מכרו לפירות הוי ממכרו ממכר. הדרך הג' אותן דמים שנטל מן הלוקח אם מתעסק בהם בסחורה ומרויח בתוך ביתו הוי ממכרו ממכר שהרי יש לו ריוח מ"מ אבל אם מכר ופרע מן הדמים חוב שהיה עליו או לשום הוצאה אין ממכרו ממכר. הדרך הה' שהמכר מתבטל, כגון שהיבם מוכר מנכסי אחיו שירש מאחיו המת בלא רשות אשתו שהיתה אשת אחיו המת יש עליה לבטל את ממכרו ואף כל זמן שהיא תחתיו ואף על פי שיש שם על כתובתה כמה וכמה כדגרסינן [שם פ"א ע"ב] ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בפומבדיתא בעא אחוה למפסלי עליה בגיטא אמר ליה מאי דעתיך אי משום נכסי בנכסי פליגנא לך אמר רב יוסף כיון דאמור רבנן לא נזבין אע"ג דזבין לא הוי זביני דתניא מי שמת והניח שומרת יבם והניח נכסים במאה מנה אעפ"י שכתובתה אינה אלא מנה לא ימכור שכל נכסיו אחראין לכתובתה אעפ"י שהקשו ואמרו אמר אביי וכל היכא דאמור רבנן לא נזבין אע"ג דזבין לא הוי זביני והתנן בש"א תמכר ובה"א לא תמכר ואלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים מ"מ רואים אנו פסק הלכה כרב יוסף מדאמרינן [שם פ"ב ע"א] לא עשה כלום נמצא בין שמכור לאחרים בין שיחלק עם אחיו בנכסי (אביו) [אחיו] כדי שלא יפסלוה עליו לא כל הימנו. ותו גרסינן [שם] ההוא גברא דנפלה ליה יבמה במתא מחסיא בעא אחוה למפסלה בגיטא א"ל מאי דעתיך אי משום נכסי בנכסי פליגנא לך אמר ליה מסתפינא דלמא עבדת לי כפומבדיתא רמאה א"ל אי בעית פלוג מהשתא אמר מר בר אשי אע"ג דכי אתא רב דימי א"ר יוחנן משוך פרה זו ולא תקנה לך אלא לאחר שלשים יום לאחר שלשים יום קנה ואפילו עומדת באגם התם בידו הכא לאו בידו. אבל אתה מוצא שהיבם יכול למכור בנכסי אביו שירש ממנו ואע"פ שיבם את אשתו כבר על שני דרכים. הדרך הא' כגון שהרשת אותו, והשני כגון שגרש אותה ונתן לה כתובתה ואח"כ החזירה דכיון שהחזירה לאחר גרושיה נשואיה עכשיו אינן כנשואין הראשונים כדגרסינן [שם פ"א ע"א] א"ר אבא שאלו את סומכוס הרוצה למכור בנכסי (אביו) [אחיו] כיצד יעשה אם כהן יעשה סעודה ויפיס אם ישראל הוא יגרש בגט ויחזיר. הדרך הו' שהמכר מתבטל, היכא שמכר היורש בית מוריש ושהאלמנה ראויה לישב בו ולדור בתוכו היה ממכרו בטל כדגרסינן [שם ק"ג ע"א] משתמשת במדור שנשתמשה בו בחיי בעלה ואמר רב נחמן יתומים שמכרו במדור אלמנה לא עשו ולא כלום. הדרך הז' שהמכר מתבטל, היכא שאדם עושה שדהו אפותיקי בין לבעל חוב שיגבה ממנו בין לכתובת אשה ואח"כ מכרה לאחר ונשתיירו לו נכסים למוכר שיכולים ליפרע ממנו כדי אותו [החוב] בעל חוב והאשה ידם על העליונה רצו גובין מאותן נכסים שנשתיירו (למכור) [למוכר] רצו גובים מאותו שדה הנמכר לזה שנעשה עליו אפותיקי כדגרסינן [תוספתא כתובות פי"ב ה"ו] רבי שמעון אומר העושה שדהו אפותיקי לכתובת אשתו ומְכ0ר0ה ידה על העליונה רצתה גובה ממנה רצתה גובה משאר נכסים כאותו דין שאנו דנין בשדהו אם עשאו אפותיקי אותו דין נמי נדין בעבד ובאמה אבל בבהמות ומטלטלים אם עשאן אפותיקי ומכרן אין בידו של בע"ח להוציאן מיד הלוקח כגון שיש לו למכור מבני חרי כדגרסינן [ב"ק י"א ע"א] אמר רבא עשה עבדו אפותיקי ומכרו לאחר בע"ח גובה ממנו שורו אפותיקי ומכרו לאחר אין בע"ח גובה ממנו מ"ט האי אית ליה קלא והאי לית ליה קלא. הדרך הח' שהמכר מתבטל, מי שמוכר שדהו בשנת היובל בא"י ובזמן שהיובל נוהג הרי ממכרו בטל דתנ' [ערכין כ"ט ע"א] המוכר שדה בשנת היובל עצמה רב אמר מכורה ויוצאה ושמואל אמר אינה מכורה כל עקר ויש על הדרך הזה כמה עניינים אלא לפי שאין אנו צריכין בזה הדור אין עלינו להאריך. הדרך הט' שהמכר מתבטל היכא שמוכר עבד עברי ואמה העברי' אין לו שימכרם ואם מכר ממכרו בטל כדכתיב [שמות כ"א] לעם נכרי לא ימשול למכרה, ועוד כתיב [ויקרא כ"ה] לא ימכרו ממכרת עבד. אלו תשעה הדרכים שפי' בענין הקרקע שאם מכרו מכרו מתבטל כל א' וא' כמו שפי'.
<h2>דף סו.</h2>
השער הרביעי. אתה מוצא בן דעת וישתלמו בו דרכי קנין שפירשנו ואעפ"כ פעמים שהוא מוכר ואין ממכרו ממכר כשאר כל מכירות אבל יתקיים להם הממכר לזמן כמו שנפרש. הדרך הראשון הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו כדגרסינן [ב"ב קל"ו ע"א] הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובים לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב ודבר זה הוא אם בא לטול רשות ולומר מהו שאמכור אמרינן ליה אל תמכור אבל אם מכר בלא רשות אעפ"כ לזמן ידוע הוי מכר וכדגרסינן [שם] מכר האב מכורים עד שימות אתחזי לן מהכא הא אם מת האב הבן מוציא מיד הלקוחות. הדרך השני כגון שמכר הבן בנכסים שכתב לו אביו לאחר מיתתו שלא קנה אותן הלוקח אלא לאחר מיתת האב וכל שימות האב צריך הלוקח להחזיק באותן נכסים מיד ויתקיים ממכרו בין שיהיה הבן קיים בשעת מיתת אביו בין שמת הבן בחיי האב לאחר שמכר נכסים הללו כדגרסינן [שם] מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח ור"ל אמר קנה לוקח רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח קנין פירות כקנין הגוף דמי וריש לקיש אמר קנה לוקח קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי [יבמות ל"ו ע"ב] והלכה כר"ל, אתחזי לן מהכא מי שיש לו קנין הגוף ויש לאחר קנין פירות קנין הגוף הוא העקר. הדרך השלישי בן שיש לו אחות והניח להם אביהם נכסים מעוטים שאין שם אלא כשיעור שתחיה הבת עד שתבגר הבת תזון מהם והבן ישאל על הפתחים כדגרסינן [ב"ב קל"ט ע"ב] בזמן שהנכסים מעוטים הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים ואם בא הבן ליטול רשות ולומר מהו שאמכור בנכסים מעוטים אמרינן ליה אל תמכור ואם מכר ממכרו ממכר כדגרסינן [שם ק"מ ע"א] א"ר אסי אמר ר' יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מעוטים מה שמכרו מכרו. הדרך הרביעי מי שנתן נכסים לאחר במתנה ואמר לו אחריך לפלוני ובא הראשון לימלך ולומר מהו שאמכור יש עלינו לומר לו אל תמכור כדגרסינן [שם קל"ז ע"א] נכסי לך ואחריך לפלוני בא הראשון ומוכר ואוכל דברי רבי רשב"ג אומר אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד ואמרינן עלה אמר רבין אמר רבי יוחנן ואמרי לה אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן הלכה כרשב"ג. אבל אם עבר ומכר ממכרו ממכר כדגרסינן [שם] נכסי לך ואחריך לפלוני וירד הראשון ומכר ואכל השני מוציא מיד הלקוחות דברי רבי רשב"ג אומר אין לשני אלא מה ששייר ראשון וכבר פירשנו הלכה כרשב"ג. ומקשינן קשיא דר' אדר' לא קשיא הא לגופא הא לפירא דרשב"ג ארשב"ג לא קשיא הא לכתחלה הא דיעבד ואמרינן נמי כי האי גונא [שם קכ"ה ע"ב] אמר רבא מסתבר טעמייהו דבני מערבא דאי קדמה סבתא וזבינה זביניה זבינא ואמרינן נמי עלה [סוטה כ"א ע"ב, ב"ב קל"ז ע"א] איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסים מועטים כדרשב"ג. הדרך החמישי מי שאמר לאשה נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה האשה ונשאת לאדם אחר הוי לה ההיא איתתא כאלו מכרה אותן נכסים לבעלה דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי ואין לו לאותו אחריך במקום בעל כלום כדגרסינן [כתובות צ"ה ע"ב] אמר אביי נכסי לך ואחריך לפלוני ועמדה ונשאת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום ואלו באת לימלך ולומר מהו שאנשא יש עלינו לומר אל תנשאי אלא אם נשאת מאליה כדגרסינן [שם] ומי אמר אביי הכי והאמר אביי איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסי[ם כרשב"ג] מי קאמר תינשא דינא אתא לאשמעינן ונשאת קאמר. הדרך הששי האשה שהיא תחת בעלה ואמר לה אחר נכסי לך ואחריך לפלוני התם לא אמרי קנה הבעל דכיון שנשואיה קדמו למתנה זו אין לבעל במקום אחריך כלום ואם מתה קונה אותו אחריך כדגרסינן [שם ע"א] התם דאמר לה כשהיא פנויה הכא דאמר לה כשהיא נשואה והכי קאמר אחריך ליקני בעל לא ליקני. הדרך השביעי אשה שהיא תחת בעלה ואמר לה אחר נכסי לך ואחריך לפלוני והלכה היא ומכרה אותן נכסים לאחר ואותו אחר אינו לא בעל ולא אחריך ומתה הבעל יכול להוציא מיד הלקוחות ואותו אחריך מיד הבעל ואין אותו אחריך יכול להוציא מיד הלקוחות כלום כדגרסינן [שם] אמר אביי נכסי לך ואחריך לפלוני ומכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואחריך מיד הבעל ולוקח מיד אחריך ומוקמינן להו לנכסים בידא דלוקח ומאי שנא מהא דתנן חוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם התם אית להו פסידא לכלהו הכא לוקח הוא דאית ליה פסידא. הדרך השמיני אשה שהביאה לבעלה מטלטלין וכתבן בכתובתה וכן הוא שיכנס לה שום משלו וכתבן בכתובתה ובא לימלך ולומר מהו למכור באלו המטלטלין עלינו לומר לו אל תמכור כדגרסינן [יבמות ס"ו ע"ב] המכנסת שום לבעלה ורצה הבעל למכור אל ימכור ואמרינן נמי ולא עוד אלא אפילו הכניס לה שום משלו ורוצה הבעל למכור לא ימכור אבל אם עמד ומכר מעצמו ממכרו קיימת כדגרסינן [כתובות פ"א ע"א] לא נתנה כתובתא לגבות מחיים וה"מ במטלטלין התם הוא דאמרינן ממכרו ממכר והכי נמי אמרינן [יבמות ס"ו ע"א] המכנסת שום לבעלה והיא אומרת כלים אני נוטלת וכו' אבל במקרקעי לא כדבעינן למימר קמן. הדרך התשיעי מי שמכר בית קברו ובית מעמדו ובית הספדו אעפ"י שממכרו קיים לכשימות המוכר יקבר באותו הקבר כדגרסינן [ב"ב ק' ע"ב] המוכר קברו דרך קברו ובית מעמדו ובית הספדו באין בני משפחה וקוברין אותו משום פגם משפחה. דרך עשירי מי שיש לו עבד אינו רשאי למוכרו לעכו"ם וכמו כן נמי אינו רשאי להוציאו מן הארץ לחוצה לארץ מפני שבכל יום ויום מפקיעו מן המצות ואעפ"כ אם עמד ומכרו ממכרו ממכר ואין עליו אלא קנס לפי שמכרו כדגרסינן [גיטין מ"ד ע"א] אריב"ל המוכר עבדו לעכו"ם קונסים אותו עד עשרה בדמיו ואמרינן דכל יומא ויומא מפקע ליה ממצות [שם ע"ב] אמר רב ענן שמיעת מיניה דמר שמואל תרתי חדא המוכר שדהו (בשעת) [בשנת] היובל ואידך המוכר עבדו לעכו"ם או לחוצה לארץ יוצא לחירות. חדא הדרי זביני וחדא לא הדרי זביני ולא ידענא הי מנייהו, אמר רב יוסף נחזי אנן מדתניא בברייתא המוכר עבדו בחוצה לארץ יצא לחירות וצריך גט שחרור ש"מ קנייה רבו שני ולא הדרי זביני. דרך אחד עשר ישראל שיש לו בהמה גסה אינו רשאי למוכרה לעכו"ם ואם מכר ממכרו ממכר ואין עליו אלא קנס כדגרסינן [בכורות ג' ע"א] אר"ל המוכר בהמה גסה לעכו"ם קונסין אותו עד מאה בדמיה. כל אלו הדרכים שפירשנו אינן רשאים למכור ואם מכרו ממכרן ממכר.
